משמעות הפלה יזומה

ללא מעט נשים קורה שיום אחד הן מגלות הריון לא מתוכנן. והתזמון לא טוב.

כבר ישנם 2 או שלושה ילדים, אולי הלידה האחרונה היתה רק לאחרונה. הגוף מותש והנפש עייפה ואין לאם עוד כוח לעוד הריון ואז לילדה וגידול של ילד נוסף ולעיתים התחושה העמוקה היא של חוסר בשמחה להריון, בשונה מהריונות קודמים.

ואז נשאלת השאלה – מה עושים?

הרי בעומק התחושה היא שכל נשמה שרוצה להצטרף לעולם ברוכה ומזומנה אבל הפעם אין כך הדבר. ואם בהריונות קודמים האם התפללה זימנה וקיבלה באהבה את הנשמה החדשה שמצטרפת הפעם "ההפתעה"  הלא משמחת מבחינתה יוצרת תחושה של אין-חיבור ושהיא לא היתה אמורה לבוא. שזו למעשה "תקלה".

הורות מרצון היא קשה, אז הורות לילד שלא רוצים תהיה קשה שבעתיים. אז מה יקרה אם האם תפיל את העובר? האם הנשמה פשוט "תדלג" לה לרחם הבא? האם הנשמה בכלל לקחה בחשבון שהיא תהיה לא רצויה ו"תופל"? האם מוסרית ניתן למנוע הגעתה של נשמה לעולם? או שאנחנו רק צינור לרצונות הבריאה?

אולי זה בעצם שיעור בבחירה בעצמי? להקשיב לעצמי, לגופי ולמה שמתאים לי?

ואולי בכלל עם כל הכבוד לעולמות הרוח העליונים והיותנו תודעות בסופו של יום חשוב גם לכבד את הרצון שלנו של כאן ועכשיו על פני האדמה, ולהתחשב ביכולת שלנו להיות עבור נשמה אחרת.

אלו שאלות קשות וכמו הרבה דילמות קשות בחיים אין עליהן תשובה חד משמעית. בעולם כיום הפלה נחשבת אצל רבים למשהו יחסית פעוט ולא כמשהו שאסור לעשותו או בעל השלכות שמעבר לפעולה הפיזית עצמה. אם למשל זוג עושה סקירות היריון והוא מגלה שלעובר יש בעיה גנטית או מום, לרוב הם מפסיקים את ההיריון.

אפילו במקרים כמו מצב כלכלי קשה או במדינות מסוימות כשמין העובר לא מתאים למה שרוצים, יש זוגות שבוחרים להפיל.  מצד שני יש דתות שרואות בהפלה רצח…

כששאלתי מהי ההתייחסות הגבוהה לנושא זו הייתה תשובת המדריכים:

ראשית נסביר כי עד שלבי הלידה, הנשמה לא נמצאת בתוך העובר אלא מחוברת אליו באופן חלקי. אומנם היא מתחילה ליצור קשר עם העובר שבבטן, אך עדיין תהליך כניסת הנשמה לגוף התינוקי שונה באופן מהותי בתקופת ההיריון ולאחר הלידה.

בתחילתו של ההיריון, הנשמה עדיין משתעשעת ומשחקת סביב הבטן של האם. אט אט, ככל שתהליך ההיריון מתקדם, מתחזק תהליך ההיקשרות של הנשמה לעובר, לגוף התינוקי המתהווה, ורק לאחר הלידה הנשמה נכנסת באופן מלא ומוחלט לגוף התינוקי ושוכחת את החיבור שלה למקור.

כאשר האם מפסיקה את ההיריון, ואין זה משנה מה הסיבה – בין אם מתברר שהגוף התינוקי לא התפתח טוב או מכיוון שיש בעיה גנטית כלשהי, או שההיריון הוא תוצאה של אונס או של יחסים לא אוהבים או משום שהאישה פשוט התחרטה או נכנסה למצוקה – הנשמה מרגישה פגועה. הנשמה מרגישה פגועה, לא במובן שרצחו אותה, אלא מכיוון שהתהליך שהיה אמור להביא אותה להתנסות שלה בעולם פסק, ועכשיו היא נמצאת בבעיה. היא תצטרך לחזור למועצת החכמים שלה ולמצוא לעצמה אלטרנטיבה כמו אם אחרת או לחכות לתקופה אחרת שאותה אישה תרצה בכל זאת בהיריון, או כל אפשרות אחרת.

ולכן אם נשמה אמורה להגיע לאם מסוימת ואותה אם הפסיקה את ההיריון, ייווצר אצל האם מעגל לא סגור, חוב נשמתי, ובמרבית המקרים הנשמה תחזור לאם המקורית בהיריון אחר או בתקופת חיים אחרת והמעגל יהיה חייב להיסגר. ועדיין אם אישה מרגישה שמסיבות כלשהן היא לא מסוגלת להמשיך את ההיריון או לטפל בתינוק שייוולד זוהי זכותה להפיל, רצונה נלקח בחשבון במסגרת הבחירות החופשיות והאפשרות להפסיק את ההיריון קיימת עבורה.

ניתן דוגמה. אישה צעירה בת עשרים ושלוש רצתה מאוד ילד, ובאחת מהבדיקות מתברר לה שהילד שמתפתח בבטנה ייוולד עם פוטנציאל לפיגור שכלי קשה. ובשלב זה של חייה היא עדיין לא מודעת ולא מבינה שזה בדיוק הילד שהיא צריכה לקבל ושלילד הזה, המפגר, יש משהו חשוב מאוד ללמד אותה, ושבעקבות המפגש איתו ותהליך הגידול שלו היא תהפוך להיות אישה הרבה יותר שלמה עם עצמה, הרבה יותר מאושרת ורוחנית, והיא מאוד נבהלת ומפילה. אזי במקרה כזה, מה שיקרה הוא, שהיא תצטרך לקבל את השיעור בצורה קצת אחרת. ייתכן שהנשמה הספציפית הזו תגיע שוב, בפרפראזה אחרת כמו אוטיזם או שאולי תגיע נשמה אחרת שתיוולד כתינוק בריא, ולאחר זמן מה, במהלך חייו התינוקיים, הוא יחווה טראומה שתהפוך אותו לילד פגוע. כך שבסופו של דבר הגורל תמיד ינצח ויהיה חזק יותר מהבדיקות הגנטיות ומבדיקות הסקירה שבהיריון.

ועדיין חשוב לנו לציין, שהיקום אינו שופט אישה המפסיקה היריון ולא מתייחס אליה כאל רוצחת, אלא כאל אישה שבחרה מסיבות כאלה ואחרות להפסיק את ההיריון. ובמידה ויש כאן שיעור נשמתי לאם, היקום לא יכפה את עצמו בזמן נתון אלא תמיד יתחשב בה וייתן לה אפשרות להתנסות בשיעור שלה בשלב שהיא תהיה יותר בשלה ונכונה יותר להתמודד.

רוב הנשמות מתמודדות עם השיעורים שלהן, מתוך הבנה עמוקה שהן צריכות להתמודד איתם. לכן בסופו של יום, רוב הנשמות כן נולדות ורובן מצליחות ליישם ולממש את השיעורים הקשים שלהן, ורוב האימהות כן תבאנה את העוברים שלהן כתינוקות לעולם ותטפלנה בהם. ועדיין ישנן הרבה הפסקות היריון והבורא מאפשר את זה, והדברים פשוט קורים בהמשך על פי הסדר הנכון, בזמן הנכון ובסיטואציה שתהיה יותר נכונה.