איפה אלוהים היה בשואה?

איפה אלוהים היה בשואה?

אחת השאלות הכי לא ברות מענה בעולמנו היא – "אם אלוהים אכן קיים אז איפה הוא היה בשואה?"

זו שאלה או שבר אמוני שהיה ללא מעט משורדי השואה וגם להם לוותר על אלוהים להמשך חייהם, בחזקת – אם הוא לא הציל את משפחתי ושאר בני עמי ואפשר את ההשמדה, אזי מדוע לי להאמין שהוא קיים?

ובאמת זה נושא שהתייחסו אליו בספר – בניסיון להבין איפה היה אלוהים.

וכך התנהל הדו-שיח

 איך זה יכול להיות שאהבה יצרה עולם מלא בכל כך הרבה רשע, לעיתים בלתי נתפס? איפה אלוהים היה בשואה כשכל כך הרבה אנשים נרצחו? איך הוא אפשר לזוועות כאלה לקרות מבלי להתערב? 

אליה וקוץ בה. הקושי לענות לשאלה שלך בצורה פשוטה כמו ששאלת הוא בכך שמלכתחילה אזור החיים כפי שאתה מכיר אותו – כדור הארץ, נברא כאזור שבו הבריאה תישאר רק בעמדה של בריאה ללא מעורבות מנהלת במובן שאליו אתה מתכוון. אתה שואל – "איפה נוכחותו של הבורא בתוך הבריאה הנהדרת שהוא ברא כשהתרחש אירוע קשה כמו השואה או כפי שקרה במצבים קיצוניים אחרים? מדוע הוא לא מגן על הברואים שלו, ומדוע הוא מאפשר לעוצמות כאלה אדירות של אנרגיות שליליות להתקיים?" אכן, כבר מעצם השאלה שלך אתה מבין כי כאשר הבורא ברא את האזור הזה, הוא מלכתחילה אפשר לכול להתרחש בו. 

אף על פי כן, לעיתים הבורא מתערב ואף ניתן למצוא הוכחות נסיות לקיומו – דרך סיפורים אישיים של אנשים שחוו, ראו והרגישו התערבות אלוהית בחייהם, כך שמצד אחד ניתן לומר שהבורא בכבודו ובעצמו מתערב במה שקורה בעולם ומצד שני הוא גם לא מתערב, כאמור, במובן המנהל. 

אני מרגיש שאתם מתחמקים מלענות בצורה פשוטה וישירה. 

אני שואל אתכם איפה אלוהים היה בשואה, ואתם עונים – "לפעמים הוא כן מתערב… אבל לפעמים הוא גם לא מתערב…" למה שלא תפנו אליו עכשיו ותבקשו תשובה ברורה לשאלה – "איך היית מסוגל לצפות בזוועות שהתרחשו בשואה מבלי לנקוט בפעולה כלשהי? מה חשבת? מה הרגשת כשראית את מה שקרה שם?"

אנו רוצים שתדע שהבורא מתבונן בעיניים מאוד אוהבות ובעניין פנימי מאוד מאוד גדול בברואים שלו ובמה שמתרחש על פני האדמה, ולמעשה ברמה היומיומית הוא חוזה בצער עמוק בברואים שלו שטובחים, לעיתים באכזריות, באחיהם. 

ההתייחסות הרגשית שלו, אם תרצה, היא של צער הורי, כמו שקורה כאשר מתברר להורה שילדו האהוב הוא רוצח, והאמת היא שהבורא חוזה יום-יום בהרבה מאוד רציחות ומעשים אכזריים שבני אנוש מבצעים באחיהם בנקודות שונות על הפלנטה. 

השואה היא אירוע קיצוני שהתרחש בנקודת זמן מסוימת, אבל לבורא יש ניסיון רב עם ניסיונות של בני אנוש לטבוח באחיהם בצורה שיטתית מתוך אכזריות, שנאה, גזענות ומסיבות דתיות, חברתיות או פסיכופתיות.

ללא ספק, לבורא יש תמונה פנימית של עולם אנושי המבטא את ההיבטים האוהבים שבו. אך משום שהוא ברא את העולם כמרחב שבו כל האפשרויות יכולות להתקיים, אזי חובתו של הבורא לאפשר אותן. עדיין, ברמה הפרטנית הוא הציל נשמות ספציפיות והתערב למענן מסיבות רבות, כמו למשל נשמות שנבחרו מראש לספר על מה שאירע. כלומר הן נבחרו להיות בתפקיד של "ניצולי שואה". בנוסף, חשוב לנו להוסיף ולומר שכל הנשמות שנרצחו ונטבחו בשואה התקבלו באהבה גדולה וקיבלו הזדמנויות נוספות, כל נשמה והצרכים שלה.

בתקופה שבה העברתי לכתב את השיחה הזאת פגשתי ביומנה של אתי הילסום.  

אתי היתה אישה צעירה שנספתה בשואה. ביומן שכתבה בשנות הכיבוש הנאצי, היא תיארה את התהליך הרוחני שעברה בתוך האימה שסבבה אותה.

"עשיתי דרך קשה וארוכה עד שחזרתי ומצאתי את המחווה האינטימית כלפי אלוהים: לעמוד בערב ליד החלון ולומר: תודה לך, אלוהים. בתוכי שוררים שקט ושלווה. הדרך היתה קשה וארוכה. עכשיו הכול נראה פשוט ומובן מאליו. משפט אחד רודף אותי כבר שבועות: אדם צריך את האומץ לומר שהוא מאמין. לבטא את שם אלוהים. 

אלוהים, אני אעזור לך להחזיק מעמד בתוכי אבל אני לא מבטיחה שום דבר מראש. רק דבר אחד הולך ומתבהר לי: אתה לא יכול לעזור לנו, אנחנו יכולים לעזור לך, ובכך נעזור גם לעצמנו…

כן, אלוהים שלי, לא נראה לי שאתה יכול לשנות משהו בנסיבות האלה, הן פשוט חלק מהחיים האלה. ואני גם לא מבקשת ממך הסבר. להיפך: אתה תהיה רשאי לבקש הסבר מאיתנו. ועם כל פעימת לב הולכת ומתחזקת בי ההכרה: אינך יכול לעזור לנו, אנחנו צריכים לעזור לך ולהגן עד טיפת דמנו האחרונה על מקום משכנך בתוכנו. יש אנשים, בכל הרצינות, יש אנשים שמנסים עד הרגע האחרון להבטיח את שלומם של שואבי אבק ומזלגות כסף במקום להבטיח את שלומך, אלוהים. ויש אנשים שרוצים להבטיח את שלום גופם, כשכל מה שנותר בו אינו אלא אלפי פחדים וטינות, והם אומרים: אני לא אפול בידיהם. והם שוכחים שמי ששוכן בזרועותיך, אינו יכול ליפול לידיו של איש. אלוהים, שוב אני מתחילה להירגע בעקבות השיחה הזאת איתך. 

יש בי רק אמון רב, והכרת טובה על שהחיים יפים כל כך, ולכן זהו רגע היסטורי: לא משום שאני צריכה לגשת עוד מעט עם ס. לגסטאפו, אלא משום שלמרות זאת החיים נראים לי יפים." 

  הספר "השמים שבתוכי" יצא לאור בעברית בהוצאת כתר.

תפיץ אהבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *