סיפור על יחסיות של עוני

אז מזמן מזמן, נסעתי באוטובוס מפוקארה (נפאל) לוואראנסי הודו. רק איזה 46 שעות מעלפות של טיול עם כמה התקעויות. ואני זוכר את הימים הראשונים על הגנגס חושב מחשבות וכותב ביומן, שומע על כל מיני גורואים שמדברים על האמת ועל הארה וכותב לעצמי מחשבות. שואל "מהי האמת ומהי משמעותה?" וחווה ממש שריפה פנימית לשאלה. יש אמת יש לה משמעות? אפשר בכלל להכיר את המשמעות הזאת? אבל לא על זה הסיפור. בכל פעם שפגשתי מישהו מהודו והיתה שיחה קצרה הוא שאל אותי איך נכנסתי להודו, כלומר מאיפה הגעתי לכאן וסיפרתי שהגעתי מנפאל. התגובה של כולם היתה זהה "אה… נפאל מדינה ענייה מאוד" oh Nepal… very poor country. וחשבתי על זה. על מהו עוני. אני בווארנאסי עם אינספור אנשים שחיים בלי קורת גג. מלא קבצנים ברחוב או סאדואים חסרי כל, אבל עבורם יש אחר שהוא עני יותר. ואני חושב לעצמי "באמת אתם חושבים שהם עניים? אתם עניים!" אבל כנראה שלא. ועוני הוא מושג מאוד יחסי. גם אם הנך חסר כל או הסביבה שלך כזאת. אתה חופשי להחליט אחרת. – "אם אתה רק רוצה בית שאתה יכול לעמוד בו, אם אתה רק רוצה עבודה שתעזור לך לפרנס את עצמך ולהחזיק מעמד בסביבה שבה אתה גר, אתה תקבל את זה ואף יותר מכך. אבל אם תפנה לאלוהים ותבקש ממנו כל היום עוד ועוד כסף כדי שתהיה לך את אותה הווילה שיש לחבר שלך, ואלוהים יבין שאם הוא ייענה לבקשותיך הוא בעצם יחזק אצלך דפוס שלא תואם את מה שהנשמה שלך רוצה, אז כמובן שהוא לא ישתף פעולה עם זה. בקש להתפרנס ותקבל עבודה שתפרנס אותך, ותאפשר לך לטוס לחו"ל פעם בשנה, וללכת לסרט ולקנות ספר ועוד משהו שאתה אוהב. יהיה לך די והותר."